משנה תורה, מצוות לא תעשה קנ״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

152 ספר המצוות פתח ↗

הזהירנו מהוציא דמי מעשר שני אלא באכילה ושתיה. והוא אמרו ולא נתתי ממנו למת. ולשון ספרי ולא נתתי ממנו למת שלא לקחתי ממנו ארון ותכריכין, וכל זמן שיוציא ממנו דבר יאכל כנגדו, כמו שהתבאר במקומו. ואמנם זכר המת לחזוק, כאלו יאמר ואע"פ שהוא מצוה לא הוציא בה מעות מעשר שני אלא במזון לבד, כמו שאמר ונתתה הכסף וגו' שאם הוציאהו בזולת המזון כאילו הוציאהו למת שאין תועלת לו בזה. שם, שם:

152 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֶלָּא בְּצָרְכֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים כו, יד וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהָי, כְּלוֹמַר, לֹא הוֹצֵאתִי מִמֶּנּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם אֶת הַגּוּף. בְּשֹׁרֶשׁ מִצְוַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר רְאֵה אָנֹכִי מצוה תעג תָּבִין טַעַם הָעִנְיָן, לָמָּה נִצְטַוִּינוּ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ כִּי אִם בְּצָרְכֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְלֹא נוּכַל לְהוֹצִיאוֹ אֲפִלּוּ לִקְנוֹת בּוֹ כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב אוֹ עֲבָדִים וּשְׁאָר הַדְּבָרִים, וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מעשר שני פ"ב, מ"א, שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיאוֹ בִּדְבָרִים שֶׁיָּסוּךְ גּוּפוֹ בָּהֶם, שֶׁהַסִּיכָה בִּכְלַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, דִּכְעֵין מָזוֹן הִיא, לְחַזֵּק הַגּוּף וּלְהוֹעִילוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רמב"ם מעשר שני פ"ג ה"י, שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא דָּמָיו בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר, חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה דְּבַר מִצְוָה. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מעשר שני פ"א, מ"ז, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כְּלוּם לְשׁוּם דָּבָר, חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, שֶׁתַּשְׁלוּם זֶה הוּא שֶׁיְּשַׁלֵּם מָעוֹת כְּנֶגְדָּן וְיֹאכַל מֵהֶן בִּירוּשָׁלַיִם צָרְכֵי סְעוּדָה, וּמִן הַדּוֹמֶה דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁלוּמִין אֵין בּוֹ חִיּוּב מַלְקוּת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִין בְּמַסֶּכֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת, כִּי אָז הָיוּ לָנוּ מַעַשְׂרוֹת דְּאוֹרָיְתָא. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹצִיא בַּזְּמַן הַהוּא מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּשׁוּם דָּבָר חוּץ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה, עָבַר עַל לָאו, וּמְשַׁלֵּם מִכִּיסוֹ דָּמִים כְּמוֹתָם, וְלוֹקֵחַ מֵהֶם צָרְכֵי אֲכִילָה וְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

1 שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" דברים כו,יד; וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו, למת" אקרא בו.

152 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר מנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שנים נקראין קודש ובשניהם ערל אסור:

152 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְהַמַּעֲשֵׂר לַמֵּת